פסק-דין בתיק ת"ק 39804-11-11

1.         בתביעה זו, מבקשת התובעת לחייב הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לה ולמשפחתה, בטענה העיקרית, שהנתבעת סירבה לבצע פינוי תוך חשיפתה לסכנת חיים ובטענה, שהנתבעת נהגה ברשלנות חמורה בעת שלא ביצעה פינוי.

2.         הטענות העיקריות, עליהן מבססת התובעת את תביעתה הן, כמפורט להלן:

            א.         א)        ביום 3.5.10 בלילה, חשה התובעת ברע, עד כי לא יכלה לקום מהמיטה ובעקבות כך, הזמינה רופאה, אשר קבעה, שעל התובעת להגיע לחדר מיון:

                                        " לשם בירור וטיפול תוך שהיא מציינת את החשש ל"קשיון עורף" עם קו תחתון וסימן קריאה".

            בהמשך מתארת התובעת בתביעתה, מהו "קשיון עורף" ומהם אחוזי מקרי המוות בקרב אלו שלקו בזיהום פולשני.

                        ב)         לאור ממצאי הרופאה, הזמינה התובעת אמבולנס, אשר הגיע מלווה
ב- 3 פרמדיקים (להלן:"נציגי הנתבעת") עם כסא ואמרו שהם מוכנים לפנות את התובעת רק במצב של ישיבה. כאשר התובעת הסבירה להם, שהיא לא יכולה לקום ולהתיישב, הודיעו נציגי הנתבעת, שלא יכולים לפנותה, מבלי להסביר מדוע אינם מפנים אותה בשכיבה.

             למרות הנחיית הרופאה, למרות הסיכון במצבה, נמנעו נציגי הנתבעת לפנותה ובכך השאירו אותה חשופה לגל הסיכונים האפשריים.

                        ג)         לאור האמור לעיל, נאלצה התובעת להזעיק את הוריה מירושלים והם יחד עם חבר שלה גררו אותה בקושי רב לרכב תוך עצירות רבות - כאשר בתוך הרכב היא הייתה במצב שכיבה- תהליך שלקח למעלה ממחצית השעה.

            בבוקר, פנתה התובעת למרפאה של קופ"ח מאוחדת והרופאה שבדקה את התובעת, הפנתה את התובעת לחדר מיון וציינה כי נציגי הנתבעת פעלו בחוסר אחריות משווע, במיוחד לאור הממצאים והאבחנה של הרופאה שביצעה הבדיקה הראשונה.

            ב.         א)        בעוד התובעת מתכוננת לשלוח תלונה לנתבעת, היא קיבלה הודעת תשלום מהנתבעת בסך של 419 ש"ח ובעקבות כך, פנתה התובעת לנתבעת ופנייה זו הביאה לחליפת מכתבים בהמשכים והנתבעת דחתה טענותיה של התובעת - כפי שהועלו במכתביה.

                        ב)         בהמשך אותן התכתבויות, פנתה התובעת אל הממונה על הגבייה של הנתבעת, אשר הבטיחה לבדוק העניין ומשלא ניתנה תשובה לבקשות התובעת, פנתה התובעת בתזכורות רבות ובסופו של יום נשלחה אליה דרישה לשלם התשלום הנ"ל באופן מיידי לפני העברת הטיפול לגבייה חיצונית.

3.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת, בהעלותה את הטענות העיקריות הבאות:

            א.         א)        עם הגעת נציגי הנתבעת, נלקחו מדדים חיוניים ונערכו בדיקות לתובעת
על מנת לעמוד על מצבה הרפואי ולהחליט על אופן הטיפול המיטבי ובסופו של דבר החליט הצוות הרפואי, שיש מקום לפנות את התובעת לבית החולים הקרוב לצורך המשך בדיקות.

             פינוי אדם נעשה, כעניין שבשגרה, באמצעות כיסא ייעודי, שהינו האמצעי הבטוח והמיטבי להעברת המטופל באמבולנס ובאמבולנס עצמו קיימים אמצעים נוספים המאפשרים העברת אדם בישיבה אל האמבולנס.

                        ב)         מצבה של התובעת לא חייב את פינויה בשכיבה, משום שמצבה הרפואי היה טוב ולא נשקפה לה סכנה מיידית ולא היה נגרם לה כל נזק לו הייתה מועברת לאמבולנס בישיבה.

            ב.         הנתבעת סבורה, שבנסיבות שנוצרו, פעלו נציגי הנתבעת כשורה בעת שביקשו לפנות התובעת בישיבה. עם זאת, מציינת הנתבעת בכתב ההגנה, שייתכן ונפלה שגגה בהחלטה שקיבלו נציגי הנתבעת בכך שלא פינו את התובעת בשכיבה- כפי שהיא ביקשה ולכן, רק בשל כך, פנתה הנתבעת והציעה לתובעת לפטור אותה מתשלום עבור הזמנת האמבולנס ולפצותה בסכום של 500 ש"ח, אך התובעת סירבה.